עירית ירושלים נ' נו פרובלם בע"מ

החלטה

בפני בקשה למחיקת כותרת ובקשת רשות להתגונן מפני תביעת התובעת. עסקינן בתביעה לתשלום חיובי ארנונה נטענים עבור נכס בהחזקת הנתבעת ברחוב יפו בירושלים, בסך נומינלי של 297,812.19 ₪, בגין תקופת החיוב שמיום 18.5.09 עד יום 17.5.11.

טענת הנתבעת, היא כי החזיקה בנכס בפועל לתקופה של שנה בלבד. עוד טוענת הנתבעת, הלכה למעשה, כי הואיל והתובעת ביצעה במועדים הרלוונטיים עבודות נמשכות להקמת הרכבת הקלה, במהלכן אף חסמה חלק מן הזמן את הכניסה הממונעת לרחוב עצמו, מנעה הימנה הלכה למעשה את החזקתה הפיזית בנכס. בנסיבות אלה, היה על התובעת, לכל הפחות, להפחית את החיוב הנדרש בגין הארנונה, שכן הנתבעת כלל לא זכתה לשירותים בגינה. בפי הנתבעת טענות נוספות לפיהן התביעה איננה מתאימה להידון בסדר דין מקוצר או כי עסקינן בתביעה שאיננה ברורה ומכומתת כראוי, אולם לא ראיתי בטענות אלה ממש (כפי שמגלה עיון פשוט הן בכתב התביעה והן באסמכתאות שצורפו לו).

התובעת טוענת, כי ארנונה היא מס, יש לשלמו, וכי לו חפצה, היה על הנתבעת להשיג ו/או לערור על החיוב בתשלום הארנונה או לחילופין, להשיג על מדיניות התובעת באמצעות פניה לבית המשפט לעניינים מינהליים. התובעת אף טוענת, כי מששכרה הנתבעת את הנכס נשוא התביעה שנים רבות לאחר תחילת העבודות ברחו יפו, לבטח היתה מודעת לקיומן של עבודות אלה.

שמעתי את הצדדים ועיינתי בכלל כתבי הטענות, על צרופותיהם. שוכנעתי, כי דין הבקשה להתקבל.

טענות הנתבעת באשר להשלכתן של עבודות הבנייה בפרוייקט רחב ההיקף של הקמת הרכבת הקלה על עצם ההחזקה – בין אם פיזית ובין אם רעיונית – בנכס, ראויות בירור עובדתי ומשפטי של ממש (לרבות בשאלה האם עסקינן, הלכה למעשה, בטענה בדבר אי החזקה של ממש). גם אם, לכאורה, עסקינן בטענות אשר ככל הנראה דרך המלך לתקיפתן היתה במסלול המינהלי – בין אם כטענת הגנה או בתקיפה ישירה בבית המשפט לעניינים מינהליים – ספק בעיני אם בנסיבות הקונקרטיות המתוארות בתצהיר מטעם הנתבעת, יש מקום למנוע מן הנתבעת להתגונן מפני תביעה כספית.

הדברים יפים במיוחד שעה שהלכה למעשה, בפי הנתבעת גם טענה קונקרטית בדבר היעדר החזקה בפועל (ולא רק היעדר החזקה "קונסטרוקטיבי") בגין חלק ניכר ממועד החיוב הנתבע. אין בכך, כמובן, כדי לקבוע, כי יש ממש בטענות הנתבעת. אולם דומני, כי יש בשאלות שעוררה הנתבעת כדי להוביל למסקנה, כי יש מקום ליתן לה את הזכות הדיונית להתגונן מפני התביעה. במובן זה, אף יש לכאורה להבחין בין האפשרות לתקוף (בין אם במישרין ובין אם בעקיפין) באופן כללי תוקפו של צו בדבר תשלום ארנונה, ובין האפשרות להתגונן מפני תביעה קונקרטית – בעניינו של נתבע ונכס קונקרטיים - לתשלום סכום כסף על יסודו.

זאת, במיוחד שעה שסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו – 1976, מתיר לנתבע, ברשות בית המשפט, להתגונן מפני תביעה כספית לתשלום ארנונה בטענת "איני מחזיק". כך שהלכה למעשה טענת התובעת בדבר חוסר סמכות גורף לבית המשפט להתיר לנתבע להתגונן – גם בטענת "אינני מחזיק", איננה יכולה להתקבל.

בנסיבות אלה, יש מקום ליתן למבקשת רשות להתגונן מפני התביעה, וכך אני מורה. משזו מסקנתי, מתייתר הלכה למעשה הצורך לדון בבקשה למחיקת כותרת, הגם שממילא, כאמור, לא היה מקום להיעתר לה.

התצהיר מטעם הנתבעת ישמש ככתב הגנה ונוכח סכומה, תידון התובענה בסדר דין רגיל.

הוצאות ההליכים תושתנה בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי.

ניתנה היום, כ"ב תמוז תשע"ג, 30 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: